מאת: אברהם פכטר עו"ד
העיתונות והתקשורת, למעשה מסכמים את ההיסטוריה האישית משפחתית ואת הקריירה הצבאית ציבורית כאילו ש... עם תוספת של שמא ואולי ליתר ביטחון. רואים שמערכות העיתונים והטלוויזיה, הכינו תיקים וסיכומים מפורטים על האיש דרכו ופועלו.
אז אם כבר מנתחים את האיש - אז כדאי להצביע על מספר נקודות נוספות לאורך הדרך - בנוסף ובהמשך לתכניות של חברים מספרים על אריק.
סקירה מתומצתת של מהלכים גדולים ומסובכים המלווים את המעש של האיש, שהיה תמיד שנוי במחלוקת, בכל המגזרים, כשהציבור מתחלק לחסידים, מעריצים ותומכים לבין שונאים, מפחדים ומשמיצים.
מבחינה צבאית, הוא נחשב כמפקד נערץ, מוערך, בעל יוזמה, אמיץ ובעיקר מחדש שיטות לוחמה, החל מלוחמה זעירה ועד למערכים צבאיים גדולים. החל מיחידה 101 למבצעים מיוחדים שהניחה את הבסיס הצבאי אידיאולוגי לסיירת מטכ"ל ומשם לסיירות הנבחרות האחרות, דרך חטיבת הצנחנים ולמערכים של אוגדות וארמיות, כפי שהופעלו במלחמת ששת הימים, ומלחמת יום כיפור.
כבר נכתב רבות, על הנחת יסודות ללוחמה מודרנית לצד יסודות ועקרונות כמו "אין משאירים פצוע בשטח", "אין משימה בלתי אפשרית", או דבקות במטרה, אהבת המולדת, תוך דאגה לחיי אדם ומניעת נפגעים. יסודות אלה - שהונחו ע"י אריק שרון וקציניו ב-101, צנחנים, שריון, פיקוד דרום - הפכו לנכסי צאן ברזל - במורשת הקרב של צה"ל - ולו יש חלק גדול ביצירת מיתוסים אלה, שחלקם גם דבקו בו באופן אישי.
כדוגמא לנאמר לעיל, אציין ארבעה מקרים, בהם באה גדולתו של אריק לידי ביטוי, שניים מצה"ל ושניים מהפוליטיקה והם רק דוגמאות נבחרות. כמו שחקן שח מחונן, מהגדולים בתחום, יכול היה אריק לראות ולתכנן 4-3 מהלכים קדימה - ולצפות את התוצאה הרצויה.
"קרב אום כתף" - במלחמת ששת הימים וקרב צליחת התעלה במלחמת יום הכיפורים, נלמדים עד היום, באקדמיות הצבאיות הנחשבות ביותר בעולם, כקרבות קלאסיים.
מדובר בשני קרבות, מסובכים, מסוכנים שדרשו הפעלת כוחות ותיאומים מדוקדקים של אלמנטים מכל זרועות הצבא. הם דרשו קצינים מוכשרים שנבחרו ע"י אריק לביצוע המשימות, כשהוא יודע שהם לא יאכזבו אותו, והוא לא אותם - וכל מי שהיה שם יכול רק לומר דברי תשבחות, על ניהול, שליטה, אומץ מנהיגות וחיילות מקצועית.
אבל במציאות, הדברים התנהלו בקצב אחר ובעיקר באווירה אחרת.
במלחמת יום הכיפורים, עת שירת כמפקד אוגדה, התחילה "מלחמת הגנרלים" - שהיו לה השלכות לא יפות על הנעשה, בניהול המלחמה וכמובן במה שבא אחריה.
המהלך הטבעי, היה למנות את אריק חזרה לתפקיד אלוף פיקוד דרום, אותו עזב רק חודשים ספורים לפני כן, כולל תכניות מגירה שהכין לרבות צליחת התעלה.
משיקולים שונים, חלקם כנראה פוליטיים וחלקם אישיים, אגו, נקמנות, פחד משרון, פחד שתהילה צבאית אחרי הקמת הליכוד, תקפיץ את מנויותיו, לא הסכימו לא רק למינוי אלא גם להצעות שלו על מהלכים צבאיים, כמו דרך ועיתוי לצליחת התעלה.
"מלחמת הגנרלים" - הוציאה את כל "הדם הרע" בין הקצינים הבכירים - את השנאות, הקנאות, תוך הדלפת "קלטת מלחמת יום הכיפורים", כדי להראות ולהדגיש את הצדדים השליליים באישיותו, לא מקבל מרות, לא מבצע פקודות, דאג לעצמו וקידומו.
דרך אגב, ביטויים אלה ואחרים ליוו אותו כל הקריירה, כאשר יריביו מפיצים את התיאורים האלה תוך ציטוט מביטויים של בן-גוריון ובגין ז"ל. המעניין בסוגיה זו, שדווקא שני אישים אלה מגדולי מנהיגי ישראל לאחר עצמאותה - אהבו וחיבבו את אריק הרבה מעבר למצופה ע"י יריביו.
בתחום הפוליטי, יזכרו לאריק את הקמת הליכוד - שגרם למהפך במפה הפוליטית ועלייתה לשלטון, ואת ההתנתקות ופינוי גוש קטיף, כחלק מראייה אסטרטגית מרחיקת ראות, לייצוב גבולות הקבע של המדינה היהודית הציונית הדמוקרטית בגבולות בטוחים בני הגנה. התוצאה הנלווית והנגזרת מתכנית זו - היא אמנם הקמת מדינה פלסטינית, אבל כשאין לך פרטנר לשיח או לשח, אתה משחק מול עצמך או מול המחשב. לכל הטוענים בהתרגשות ובהתלהבות שלשרון אין תכנית ולא יודעים מהו רוצה - לעומת זאת כל החוכמה הפוליטית מדינית מצויה אצלם או במפלגותיהם - ניתן לומר, חבל - אתם קצרי רואי וראות - ולא תופסים שעל בסיס "מפת הדרכים" בתרגום העברי שלה, בתרגום שרון - טמון הפתרון.
כלומר, אם המנהיגות הפלסטינאית, לא תתעורר ולא תשתף פעולה, הזמן במקרה זה פועל לרעתם.
גם אם יהיה צורך, במהלכים חד צדדיים נוספים - כדי לייצב את גבולות המדינה ובטחונה, הסיכון כדאי והכרחי.
כמו בתחום הרפואי, בקשר לאירוע של שרון מסבירים לנו, שיש לקחת סיכונים לאור המצב, כולל פתרונות טיפוליים אגרסיביים - כך גם בפוליטיקה ובדרך עליה חלם והתחיל לבצע שרון.
על ממשיכיו, להמשיך בדרכו איתו או בלעדיו בפוליטיקה, כדי שהלפיד לא יכבה בדרך. תוך כתיבת שורות אלה - מודיעים לציבור שחל שיפור קל במצבו הקשה של שרון - וכך יוצא שכל העם מצפה בכיליון עיניים, לראות שוב את שרון, עם תחבושת על הראש, חוצה את התעלה - כי את הרוביקון הוא כבר חצה מזמן.
הרבה נאמר ונכתב על אישיותו השנויה במחלוקת - אך אין כל וויכוח, נראה לי, על הגדרתו, כגדול מצביאי ישראל. מבחינה צבאית - הוא היה שילוב מעניין בין גנרל פטון האמריקאי ופילדמרשל רומל הגרמני - שני גאוני צבא שנויים במחלוקת, אך אנשי שטח ממעלה ראשונה, כמו שרון.
מבחינה פוליטית משפטית - נעשה לשרון עוול כבד - בוועדת כהן לחקר מלחמת לבנון. הוועדה הנכבדה, לא רק חרגה מסמכותה אלא גם טעתה בעובדות וכתוצאה מכך גם במסקנות האופרטיביות. הוועדה טעתה בהטלת האחריות על אירועי "סברה ושתילה" על שר הביטחון שרון, קציני צה"ל ובכלל על ישראל, בשל מעשיהם ומחדליהם של הנוצרים בלבנון.
את מסקנתי זו - פרסמתי מיד לאחר תוצאות הוועדה - ולא זזתי מעמדתי זו עד היום.
השנאה לשרון שנבעה ממסקנות הוועדה ולובנה באש ע"י מניעים פוליטיים, לרבות שנאה עצמית והזדהות יתר עם שונאי ישראל ע"י מגזרים שונים בציבור - לא הקלה על חייו - אך קידומו והישגיו בכל התחומים - הוכיחה שהעם תמך בו ולא רק חבריו לנשק.
וכפי שצליחת התעלה, ביום כיפור, הביאה למהפך הצבאי ולניצחון - נקווה שגם הפעם ההיסטוריה תחזור על עצמה.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
